כשאנחנו מרגישים קרובים ובטוחים להיפתח, לשתף ולתקשר את הרגשות והתחושות העמוקות ביותר שלנו, לעיתים אנחנו חווים בתגובה שיפוט והדיפה. זה מאד מכאיב להתאכזב מהתגובה שאנחנו מקבלים על גילוי הלב שלנו ולחוות פער עם האחר.ת, והפער תמיד קיים ולגיטימי מעצם היותנו שונים ומשתנים בכל רגע. התגובות שנקבל הן לעיתים מתוך התגוננות, כשהצד השני מרגיש מותקף.
הגיעה אלי אשה בשנות ה-40, שחווה הרבה כאב בקשרים קרובים, במיוחד מול חברה מסויימת. די מהר בשיחה עלה שהיא מרגישה לא אהובה, לא מובנת ודחויה. היא יכלה לראות שזו חוויה פנימית שנוצרה אצלה כתוצאה מחוויות בעבר, ומשוחזרת על ידה כדפוס תקשורת בקשרים בהווה. בחרתי ללמד אותה תקשורת מקרבת, שתאפשר לה לשנות את הדפוס והחוויה.

כל צורך שלנו הוא לגיטימי, וכשיש בתוכנו צרחה, היא מהווה סימן לכך שצורך שלנו לא נענה. כשאנחנו מנסים לתקשר וחווים דחיה, זו חוויה מרחיקה. תקשורת מקרבת היא כלי פשוט ונגיש לכל אחד, המאפשר לתקשר את הצרכים שלנו בלב פתוח עם מי שאיתו אנחנו משוחחים, לשכלל את היכולת לראות גם אותו באמפטיה ולנהל שיח שאין בו אשמה וביקורת, ללמוד גם לקבל "לא" בלי להרגיש כיווץ ודחיה.
כשמתרגלים את שריר התקשורת והוא מתחזק, אפשר להרגיש יותר ויותר בטחון לתקשר בלב פתוח אל האחר, היכולת לתקשר את עצמנו מתוך דיוק של הצורך פנימה ואז החוצה גדלה. אנחנו מתרגלים לתקשר לפני, תוך כדי ואחרי המפגש, ועצם תשומת הלב לצורך וההדהוד שלו ברגש, במחשבה ובמילה, כבר מרפא ומרגיע. חוויית החיים משתנה ומכילה פחות סבל והרבה יותר ממתקי שלווה, שמחה ואהבה :)