כל כך חשוב שתוכלי לבטא את עצמך במלואך, כדי שלא יצטבר בפנים...
לפעמים נוצרים בתוכך כיווץ והימנעות, רק כדי לא לחוות שוב את הכאב כשהוא לא מקשיב לך, לא רואה אותך ולא מבין אותך באמת.
את יכולה ליצור דינמיקה של הקשבה מלאה ונעימה ביניכם, לקחת אחריות וליצור זמן של חיבור, בין אם דרך מבט, מגע אוהב, לשאול ולוודא איתו שהוא פנוי להקשיב לך, ורק כשקיבלת תשובה חיובית, תוכלי לשתף באופן ישיר ותמציתי (תקשורת פשוטה וישירה) באופן הזה:
דברי רק על עצמך ושתפי רק את מה שאת מרגישה, מה את צריכה ומה את רוצה.
אחרי ששיתפת את שלושת המרכיבים האלה, שהסדר שלהם לא חשוב, תוכלי לנסח בקשה ברורה, שהוא יכול להכיל ולהבין:
למשל - "בזמן האחרון אני מרגישה עומס, יש המון מטלות בחיים שלנו ובסוף היום אני מרגישה מותשת (הרגש). אני ממש צריכה זמן למנוחה (הצורך) כי אני רוצה שבסוף היום יישאר לי כוח לעשות גם משהו ביחד איתך (הרצון). האם תוכל לקחת על עצמך לארגן את הילדים לשינה יומיים בשבוע, כדי שאוכל לנוח? " (הבקשה)
הכי חשוב - זכרי לדבר רק על עצמך, המנעי מלהאשים, להיות ביקורתית או קורבנית. שיח כזה יאפשר תקשורת שמקרבת ופותחת לבבות, שיוצרת הקשבה, אמפטיה וקרבה, במקום ניתוק רגשי והתרחקות.
את יכולה גם ליזום שיחות בהקשבה מוחלטת אליו, להגיד לו שאת רואה אותו ולשאול מה הוא צריך, מרגיש ורוצה, ולהסכים רק להכיל. נסי להיות אמפטית אליו, בלי להציע פתרונות (כמו שהרבה א.נשים נוטים לעשות). הסכימי להיות בלב פתוח ונוכחת איתו, מתוך הקשבה למה שהוא מביא, הסכמה לוותר מראש על הציפיות שלך ממנו, כדי שהוא ירגיש שיש לו מקום מכיל ואת לא תחווי אכזבות.
כשאת מבקשת ממנו בקשה ללא ציפיות, זה מאפשר לו להיות אותנטי ומחובר לעצמו, להסכים למלא את בקשתך או שלא להסכים. משיחה לשיחה שניכם לומדים דרך אמפטית ומקרבת לשוחח ולהקשיב, אתם נעשים יותר ויותר מיומנים להביע את עצמכם במלואכם ולחוות קירבה.